אני לא דורותי, אבל מצאתי את שביל האבנים הצהובות שלי.

.........
למדתי שלאמת יש כמה גרסאות, למדתי שאנשים מונעים בעבודה ובכלל מכל מיני אינטרסים ובעיקר למדתי שכאשר יש אמפתיה עם כל מי שרק נבוא איתו במגע השמים הם באמת הגבול. 
העיניים השיפוטיות שלי היו בעלות עדשות מאוד חדות. מודה. כל כך חדות שהכל נראה דרכן או שחור או לבן.
 
ההבנה שאפשר לחשוב אחרת ממה שאנחנו רגילים היא אכן קשה לעיכול. הרי מי רוצה להשתנות? מי רוצה להודות שכל חייו נהג בטיפשות? באכזריות? בחוסר רגישות? 
זה כבר מעבר לשינוי שאני מייחסת אותו לזמן העבודה ולייעוץ שהוא במהותו התחיל כאירגוני, אלא לחווית התקשרות כבן אדם בכל שעות היממה וכל המעגלים. 
הרווחתי שינוי בתקשורת מול עמיתים לעבודה, שינוי בתקשורת עם חברים, שינוי בתקשורת מול בני משפחה, שינוי בהתנהות בזוגית וכו'...
כן, יש הרבה תיאוריה אבל הכל מקבל ציביון בעבודה ישירה מול החזון, המטרות והיעדים האירגוניים. מי שמחפש את הדרך לצאת מהקופסה ולהציץ מעבר לאזור הנוחיות יכול להיות בטוח שזה אפשרי. 
אני יכולה להעיד, מניסיוני הקט, שהיום אני הרבה פחות "רובוטית" מפעם. אני מזהה מתי אני על האוטומט ומתי לא, אני כבר לא רואה סתם אנשים אני רואה מורכבויות שלעולם לא אדע מה מקורן ולכן אין לי מספיק מידע לשיפוטיות. אני רואה שבכדי לנהל נכון ארגון באמת צריך להקשיב לו ולעובדים בו.
 
אני תמיד אומרת שחנה ממש שינתה אותנו, את כולנו. שיש את החברה שהיתה לפני חנה ואחרי חנה. והיא תמיד מתקנת אותי (אבל תמיד!) שהיא לא שינתה אלא עזרה לנו למצוא ולהוציא את החלקים שלא נמצאו באוטומט. והאמת שהיא צודקת, אין כאן קסמים ואין הוקוס פוקוס זה שייך לנחלת האגדות. יש בעיקר לאזור הרבה אומץ ולהתנסות בגישות חדשות ולא מוכרות ומהמקום הזה לבחון ולנהל את הסיטואציות שנקראות בדרכנו. 
 
אז מה הקשר בין חנה לשביל האבנים הצהובות? 
תשובה- לא מזמן ראיתי את המחזמר הקוסם מארץ עוץ. מעבר לעובדה שזהו סיפור ילדים אהוב עלי מאוד (תמיד רציתי נעלים אדומות כמו של דורותי וטוטו היה נראה לי כלבלב מתוק) אני חייבת להודות שלראות אותו בגיל שרחוק בכמה שנים טובות מהילדות עשה לי ממש טוב.
 
הקוסם מארץ עוץ לא היה באמת קוסם. כמו שחנה לא באמת קוסמת. אבל הוא הראה בזכות שביל האבנים הצהובות לדחליל, לאיש הפח, לאריה ולדורותי שלא חסר להם כלום הכל קיים ובמנצא עמוק בפנים רק צריך להתבונן ולקלף את השכבות בעדינות ובסובלנות.
הוא עזר להם כפריטים וכקבוצה למצוא את השכל, הלב האומץ ואת הבית וזאת היתה גדולתו.
 
מאז כשאני רואה שחור או סתם לבן, ואומר האוטומט שלי, אני נזכרת שיש עוד כמה צבעים ועוד כמה גוונים ועוד הרבה יופי מעבר לקשת בענן וכל זה בזכות שביל האבנים הצהובות שחנה בנתה לנו ואיתנו כפרט, כצוות וכארגון.
 

 

 

 


 

 

 

מעריכה ומודה

עדי אביעל
מנהלת מערכות מידע
אמפא קאר ליס


Somewhere over the rainbow
Skies are blue,
And the dreams that you dare to dream
Really do come true.